בשנת 1932 החליטה קבוצת קבלנים בונים בירושלים על הקמת ארגון אשר ייצג את העוסקים בענף הבניה בעיר. בקבוצת המייסדים הראשונה היו יוסף פפרמן ז”ל, פרוסק זאב ז”ל, מאיר משה לוי ז”ל, ניסן קושניר ז”ל ואחרים.
לארגון שהקימו, נבחר השם: “ארגון קבלנים לעבודות בניה וסלילת כבישים בירושלים”. בתחילת דרכו, מנה הארגון כ – 10 – 20 קבלנים בלבד.
במהלך השנים, הצטרפו רבים נוספים וגבולות הפעילות התרחבו והוחלט להסב את השם ל”ארגון הקבלנים והבונים בירושלים והסביבה”.
בשנות ה- 30 הארגון ניהל מו”מ עם מועצת הפועלים בדבר גובה שכר עבודה לפועלים. הארגון קבע נוהל מסי עבודה בין הקבלן והפועל וניהל מו”מ עם סינדיקט החצץ בדבר גובה המחירים.
בתחילת הדרך הבניה בירושלים התנהלה לאטה. סיוע בנקאי לא היה קיים אז. לא ניתנו הלוואות ולא ניתן מימון לבניה. הקבלנים, שהיו מעוטי יכולת, חברו יחד בזוגות או בקבוצות, יזמו פרוייקטים וגייסו כספים לרכישת מגרשים.
בשכונות דאז: בית הכרם, בית וגן, רחביה, טלביה, קטמון הישנה, ארנונה, בקעה, תלפיות, היה מלאי של מגרשים למכירה, אבל בתקופות הראשונות לקבלנים לא היתה היכולת הכלכלית לרכוש אותם.
עם קום המדינה, חברות גדולות, בינהן: רסקו, סולל בונה, שיכון ובינוי ועוד החלו לבנות, בסיוע ממשלתי לא במרכז העיר, אלא בפרברי העיר הקבלנים הפרטיים הקטנים לא-עו שניתן לקבל קרקעות מהמנהל ולכן לא בנו במקומות אלו.
בשנים 1950 – 1966 כמעט שלא היתה בניה. תיעוש הענף ע”י הקבלנים הפרטיים התקדם בעצלתיים, בשל יוקר הציוד. אספקת חול וחצץ היתה בידי “אבן – סיד”, חברת בת של “סולל – בונה”, והקבלנים הפרטיים נאלצו לחכות בתור לחלוקה. חול ים הובא מחופי ראשון לציון, במשאיות פרטיות. בשנים אלה החל הארגון לייבא מלט לענף הבניה ולעזור לחבריה.
באמצע שנות הששים חלה התעוררות מסויימת בענף הבניה, כאשר הממשלה החלה לבנות בתים במטרה לשפר את תנאי הדיור של עולים חדשים. במקביל, בעלי קרקעות התחילו לקלוט את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בקרקעות שבבעלותם והחלו למכור קרקעות אלה לקבלנים.
לאחר מלחמת ששת הימים, מפת העיר השתנתה. גבולותיה התרחבו והממשלה החלה לבנות מסביב לעיר: גילה בדרום, ארמון הנציב במזרח, נווה יעקב, פסגת זאב בצפון ורמות במערב. הבניה בוצעה ע”י חברות הבניה הגדולות. לאחר זמן, גם הקבלנים הקטנים החלו לבקש קרקעות לבניה, בלא מכרז. הממשלה הקצתה לארגון ירושלים קרקעות אשר חולקו בין הקבלנים .
אחת הדוגמאות הבולטות היא ספורה של שכונת הר נוף. מנהל מקרקעי ישראל העביר לארגון קבלני ירושלים אדמות ללא מכרז לבניית השכונה. היו אלה אדמות בור, קרקע בתולה שלא האמינו שמישהו יהיה מוכן לבוא להתגורר בה. אבל קבלני ירושלים לקחו את המקום ובנו אותו מאפס. תחילה פיתחו את התשתיות – כבישים, מערכת ביוב ומים ואח”כ את הבניה והפיתוח הסביבתי.
גם שכונת פסגת זאב נבנתה על קרקעות שהוקצו לקבלנים על ידי משרד הבינוי והשיכון. קרקעות אלו הוגרלו בין חברי הארגון שנרשמו לצורך ביצוע הפרוייקט.
לאורך כל השנים, בתקופות הקשות ובתקופות של שגשוג, שני דברים היו נר לרגלי ארגון ירושלים וטבועים ב”אני מאמין” שלו: “קדושת ירושלים” ו”תרומה לקהילה”.
“קדושת ירושלים” משום ההכרה בחשיבותה הרבה, כבירת ישראל, העיר ההיסטורית, אותה יש לבנות, ליישב , לשמר ולפתח. עד כדי כך שהמילה “ירושלים” הפכה למילת שבועה. וכולם ידעו ששבועה בשם ירושלים, היא שבועה שלעולם לא תופר.
ארגון הקבלנים וחבריו תרמו לעיר ירושלים ולתושביה. אחרי מלחמת ששת הימים פנה לארגון האלוף עוזי נרקיס בבקשה לגייס אנשים לפינוי רחבת הכותל ובתי המוגרבים. בין הראשונים שביצעו את מלאכת הכשרתה של רחבת הכותל, היה הקבלן זלמן בראשי. כשהוצעה לו העבודה, גייס תוך מספר שעות צוות עובדים וציוד כבד. העבודה נמשכה ארבעה ימים ולילות. אולם על אף ההוצאה הגדולה, בראשי ראה בעבודה עבודת קודש ומשימה היסטורית ולא עבודה שעושים תמורת שכר. הארגון נענה לפנייתו של ראש העיר מר טדי קולק וחבריו שיפצו את העגלה של משה מונטיפיורי ובנו את הרחבה בימין משה.
סיפור רחבת הכותל ושיפוץ עגלתו של משה מונטיפיורי הן רק דוגמא, קבלני העיר התגייסו כמעט לכל מטרה לשמה נתבקשו לתרום. כשרצה הרמטכ”ל לשעבר משה לוי, בתקופת היותו מפקד חטיבת הצנחנים בבקעה, לבנות בריכה לרווחת החיילים ששרתו באזור, פנה לארגון הקבלנים בירושלים, חבריו מיד התגייסו ותוך שלושה ימים הפרוייקט יצא לדרך.
קבלני ירושלים הם אלה שתרמו כסף לבניית השק”ם לחיילים בקילומטר ה – 101 בסיני.
מאז ומתמיד וגם היום, קבלני ירושלים קשובים לצרכי הקהילה ותורמים, הן ברמה המקומית והן ברמה הארצית.
בשנת 2002 יזם הארגון, בשיתוף עם עיריית ירושלים, כנס מיוחד לציון 35 שנים לאיחוד ירושלים הונפקו 350 מדליות ממוספרות, שהוכנו על-ידי החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות וחולקו בין משתתפי הכנס.
רבים מחברי הארגון זכו לקבל תואר “יקיר ירושלים”:
- יוסף פפרמן ז”ל – 1967
- זלמן בראשי ז”ל – 1984
- ברוך ברקאי ז”ל – 1986
- מר חיים אלון ז”ל– 1997
- אפרים אלה ז”ל – 1999
- איתן בן משה ז”ל – 1999
- מר מצליח קול ז”ל– 2001
- מר יהודה ישראל יבלח”א– 2002
- מר שלמה קוטלר -2017
- מר מרדכי אביב -2018
במקביל עורך הארגון פעילות ענפה לטובת הקבלנים, מקיים השתלמויות וקורסים מקצועיים בתחומים שונים יזם בשיתוף עם המכון לפריון עבודה קורס קבלנים, ארגן משלחות עם עמותות בחו”ל לשם התעדכנות בחידושים עולמיים, מקיים קשר עם המוסדות הממשלתיים והמוסדות העירוניים בכל הנושאים הקשורים לענף הבנייה. הארגון היה אחד מיוזמי הכנת תוכנית המתאר החדשה (2005) לעיר ירושלים.
מסורת היא לחברי הנהלת הארגון מדי שנה להפגש עם נשיא המדינה ולברכו לקראת השנה החדשה.
מאז הקמת הארגון כיהנו כיושבי ראש הארגון:
- פפרמן יוסף ז”ל
- קושניר ניסן ז”ל
- פרוסק זאב ז”ל
- לוי דוד משה ז”ל
- לוי עובדיה ז”ל
- מר גבריאל פרץ
- מר יונה מרדכי – נשיא כבוד בהתאחדות הקבלנים בישראל
- מר יהודה ישראל
- מר אלי מזרחי
- מר אהרון כהן – נשיא התאחדות הקבלנים בישראל
- מר יאיר ביטון – יו”ר מכהן
- מר שמואל לוי
- מר בועז ישראל – יו”ר מכהן
אחת הדמויות המרכזיות הקשורות לארגון ירושלים היא ברוך ברקאי, ז”ל , שהיה עיתונאי וסופר, ששימש כמזכיר וליווה את הארגון, מאז הקמתו, במשך למעלה מ –40 שנה, תרם רבות להתפתחות הארגון והצלחתו.
חברי הנהלה, בעבר ובהווה, משמשים כחברים במוסדות השונים של ההתאחדות – בנשיאות, בהנהלה ובועדות המקצועיות. חברי הנהלת הארגון שנבחרו, מתכנסים אחת לשבועיים ומקבלים החלטות לטובת חבריה, הקהילה, ההתאחדות הארצית ומדינת ישראל.
משרד הארגון, נמצא היום ברחוב החבצלת 3, ירושלים מאז עבר מרחוב בן יהודה. עם השנים, הארגון גדל והתרחב. יותר ויותר קבלנים העדיפו את המסגרת הארגונית והבינו כי לקבוצה יש יותר כוח מאשר ליחיד, הן בפתרון בעיות והן בקידום תכניות ופרוייקטים.
כיום, ארגון ירושלים הינו אחד משלושת הארגונים הגדולים בהתאחדות הקבלנים והבונים בישראל. הוא מייצג קבלנים מול 14 רשויות מוניציפליות, ביניהן 5 ערים גדולות (ירושלים, מעלה אדומים, בית”ר עילית, בית שמש ומודיעין) ו – 9 מועצות מקומיות ואזוריות.
תודות – מצליח קול, אליהו ברוך, חיים אלון.